הראיה המשמעותית ביותר בתיק חקירת תאונת דרכים מסוג פגיעה בהולך רגל, היא השיחזור המתמטי של התאונה. בהתבססו על ממצאים מזירת התאונה, עדויות עדי ראיה, מאפיינים הקשורים בהולך הרגל ופרמטרים נוספים, מבצע בוחן התנועה, חישוב מתמטי, שמטרתו לקבוע בסופו של ההליך, האם הנהג החשוד, היה יכול למנוע את התאונה, ולעצור את רכבו לפני המקום בו פגע בפועל, בהולך הרגל.

על מנת לקבוע את משך החציה של הולך הרגל עד למקום הפגיעה, בוחן התנועה נדרש תחילה לקבוע את סוג החציה, זאת בעזרת חקירת המעורבים ו\או עדי ראיה, ובעזרת ההנחייה המקצועית העוסקת בקביעת קצב חציית הולך רגל בהתאם לפרמטרים השונים, קובע בוחן התנועה, את נתון קצב החציה, אשר ישמש בחישוביו. חשוב לזכור, כי ככל שבוחן התנועה, בוחר נתון "קצב חציית הולך הרגל" נמוך מהמתבקש בנסיבות המקרה, בחירתו רעה לנהג הרכב. על מומחה ההגנה, לבחון את חומר הראיות ומאפייניו של הולך הרגל, ולקבוע האם טעה בוחן התנועה המשטרתי , בקביעתו.

הנחייה 19/19 "קביעת קצב חציית הולך רגל" - עיקרי השינויים והעדכונים:

  • בהנחיה 19/19, נתוני קצב החציה מחולקים ל-6 קבוצות גיל, לעומת בהנחייה 19/96 שם נחלקו הנתונים ל-4 קבוצות בלבד, אשר בתוך קבוצות אלה, החלוקה אינה הומוגנית, לדוגמא: בהנחייה 19/96, הערך האמצעי בטווח הנתונים לכל סוג חצייה, מתייחס לקבוצות הגיל 8-20 ו 30-50, כלומר ערך דומה לשתי קבוצות גילאים שונות מאוד במאפייניהן הפיזיולוגיים וההתנהגותיים. כיצד ניתן להשוות את קצב החציה של  ילד בגיל 10 למבוגר בגיל 48 ?

  • קבוצות הגילאים והנתונים בהתאמה, אינם מכסים בהנחייה 19/96 את קבוצת הגיל 60-70. בהנחייה 19/19, ניתן מענה לכל טווח הגילאים.

  • השוני בנתוני זכר ונקבה אינו בהכרח הפחתה של 10% כפי שנקבע באופן גורף בהנחייה 19/96. במרבית הנתונים בהנחייה 19/19, הפערים קטנים עד כדי 2%.

  • מרבית הנתונים בהנחייה 19/19 גבוהים יותר בהשוואה להנחייה הקודמת.

חלק מנתוני הנחייה 19/96                                                                                                                                  חלק מנתוני הנחייה 19/19

19-19 הליכה רגילה.png
19-96.png